החובה לערוך חקר מוצאות

חקר מוצאות (provenance research) הינה פרקטיקה נהוגה ברובם המכריע של המוזאונים ברחבי העולם, ואף מחייבת מכוח מספר אמנות בינלאומיות. עניינו של חקר זה הוא בדיקה קפדנית של שרשרת הבעלות ביצירות האמנות, בדיקה אשר הפכה לחיונית לאור הבזיזה הנרחבת של יצירות האמנות בידי הנאצים בתקופת השואה.

מוזיאון ישראל ומוסדות נוספים בארץ, אשר אמורים לשמש דוגמה ומופת ליתר המוזיאונים והמוסדות ברחבי העולם, אינם מבצעים בדיקות של חקר מוצאות כנדרש בנוגע ליצירות לגביהן יש חשש שהבעלות בהן עברה ידיים בתקופה הנאצית.

גישתנו היא שחובה זו נגזרת בעיקר מתקנות המוזיאונים המטילות חובה על מוזיאונים לתעד את כל הפרטים המצויים בקטלוג שלהם העשויה להתפרש גם כחובה לבצע בדיקת provenance.

החוק הישראלי אינו מטיל חובה מפורשת על מוזיאונים לבצע חקר מוצאות, למרות שלכאורה ישנה חובה לעשות כן מכוח האמנות עליהן חתומה ישראל. אף על פי כן ישנם כלים בדין הישראלי העשויים לשמש כמקור השראה ואף כמקור המטיל חובה על מוזיאונים לבצע חקר מוצאות כחובה מכוח חוק או לכל הפחות כפרקטיקה מקובלת.

יצירות אבודות, מוזיאון ישראל והחובות החלות על מוזיאונים

השלטון הנאצי, מעת שעלה לשלטון בשנת 1933 ועד סוף המלחמה בשנת 1945 בזז יצירות אמנות ותרבות באופן שיטתי ובהיקף חסר תקדים ונחשב כ"שוד האמנות" הגדול בעולם. מאות אלפי פרטי אמנות נלקחו מבעליהם החוקיים שלא כדין ותוך שימוש בכוח, ביניהם מקורבנות שואה, מוזיאונים ציבוריים ופרטיים, גלריות ומוסדות דת וחינוך. בתום המלחמה, הוקמו מספר ארגונים אשר מונו על ידי קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם לרבות ישראל ארה"ב ואירופה ושמו להם למטרה לאסוף רכוש שנבזז על ידי הנאצים ולהחזירו לבעליהם. עיקר ארגונים אלו הם JRSO – Jewish Restitution Successor Organization , ארגון JCR – Jewish Cultural Reconstruction,  וארגון JTC – Jewish Trust Company.

במהלך השנים 1949 – 1953 דאגו ארגונים אלה להביא לישראל מספר חפצי אמנות ותרבות שנאספו על ידי כוחות הברית לאחר המלחמה ונמסרו למשמרת בבית הנכות – בצלאל ובמוסדות אחרים. בשנת 1965, הוקם מוזיאון ישראל, והועברו לידיו מרבית היצירות מאוסף ה- JRSO.לצד זאת ישנם יצירות וחפצים אחרים הפזורים בידי גופים ומוזיאונים אחרים בישראל.

החוק החל על מוזיאונים כיום הוא חוק המוזיאונים. טרם חקיקתו, נוצרה מחלוקת בין גורמים שונים בכנסת באשר לשאלה האם ישנו צורך בחוק המסדיר את פעילות המוזיאונים ואוכף את הנהלים הנקבעים בו, או האם יש לאפשר למוזיאונים לפעול באופן חופשי מבלי שתחול עליהם כל רגולציה ומבלי שתינתן להם תמיכה תקציבית. לשם בירור עניין זה הוקמה ועדה ייעודית שהגיעה למסקנה כי העדר רגולציה עשויה לייצור אנרכיה המובילה לכך שמוזיאונים אינם עומדים בתקנים המינימאליים הנדרשים מהם: פיקוח נאות על תחזוקת נכסי תרבות יקרי ערך, ניהול מרכזי של אוספים וניהול רשומות ראויות. לפיכך המליצה הועדה לעגן קריטריונים להכרה במוזיאונים בחוק. 

לאור המלצות הועדה נחקק חוק המוזיאונים ומכוחו חוקק שר התרבות את תקנות המוזיאונים המחייבות מוזיאונים בהוראות שונות בנוגע להתנהלותם, לרבות החובה לנהל רישום ותיאור של כל המוצגים הנמצאים באוספי המוזיאונים ובכלל זאת גם רישום הדרך בה כל מוצג הגיע למוזיאון. לצד חובה זו קובע חוק המוזיאונים מנגנון סנקציות למוזיאונים שלא יעמדו בהוראות, ומאפשר למנכ"ל משרד התרבות לבקש מהמוזיאון המפר לתקן את הפרתו תוך שלושים יום. אם המוזיאון לא מקיים זאת, רשאי המנכ"ל, בהתייעצות עם מועצת המוזיאון, להורות כי מחצית מהסכום המוקצה למוזיאון מטעם המדינה באותה שנה לא יועבר אליו.

יצירת קשר

אנו כאן כדי לסייע

אנו כאן בתחושת שליחות ופעולה למען הצדק והשבת הנכסים האבודים לבעליהם. נשמח לסייע ולהכווין. אנא השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.